שי הירש
1942-2023
הסיפור של שי
שי נולד בשנת 1942 בעיר רומן שברומניה לאברהם וקלרה הירש, והוא הבן הצעיר מבין 3 אחים. משפחתו עלתה ארצה במרץ 1952, באנייה טרנסילבניה. בני המשפחה גרו במעברת קקון ואחרי שנה הם עברו למושב גן יאשיה, שם שי גדל. חלק ממשפחתו גרה במושב עד היום. כל מי שהכיר את שי, ידע כמה הוא טיפוס משימתי: "באתי, ביצעתי, הלכתי". אצלו הכול קצר ובעיקר לעניין. ברגע שאיבד עניין, הוא היה מעביר נושא או מרים את יד ימין ומחווה את תנועת ה"תתקדמו" המפורסמת…
שי היה סמל מחלקה בחרמ"ש (חיל רגלים משוריין) ולקח חלק בהגנה על המדינה במלחמת ששת הימים, יום כיפור ושלום הגליל. הוא ראה רבים מחבריו נפצעים ונהרגים, ונשאר בקשר עם חברו פלוגתו גם בשנותיו האחרונות.
לאחר שהוא ואביבה התחתנו, הם התגוררו בביתה של אביבה בקריית אונו ולאחר מכן החליטו בשנת 1982 לקנות חלקת אדמה בגני תקווה, שעוד הייתה מעברה רצופת צריפים ושדות. שי עבד כמנהל פרויקטים במחלקת כבישים של "סולל בונה", ובנה את ביתם בגני תקווה במו ידיו. במשך עשרות שנים הוא סלל את כבישי ישראל, יצא לשליחות עבודה בניגריה עם משפחתו ועבד גם ברומניה וגאנה.
אנשים שהכירו את שי מספרים על אדם רחב לב, שתמיד היה שם כשצריך ועזר לאינספור נפשות.
הסיפור של שי
שי נולד בשנת 1942 בעיר רומן שברומניה לאברהם וקלרה הירש, והוא הבן הצעיר מבין 3 אחים. משפחתו עלתה ארצה במרץ 1952, באנייה טרנסילבניה. בני המשפחה גרו במעברת קקון ואחרי שנה הם עברו למושב גן יאשיה, שם שי גדל. חלק ממשפחתו גרה במושב עד היום. כל מי שהכיר את שי, ידע כמה הוא טיפוס משימתי: "באתי, ביצעתי, הלכתי". אצלו הכול קצר ובעיקר לעניין. ברגע שאיבד עניין, הוא היה מעביר נושא או מרים את יד ימין ומחווה את תנועת ה"תתקדמו" המפורסמת…
שי היה סמל מחלקה בחרמ"ש (חיל רגלים משוריין) ולקח חלק בהגנה על המדינה במלחמת ששת הימים, יום כיפור ושלום הגליל. הוא ראה רבים מחבריו נפצעים ונהרגים, ונשאר בקשר עם חברו פלוגתו גם בשנותיו האחרונות.
לאחר שהוא ואביבה התחתנו, הם התגוררו בביתה של אביבה בקריית אונו ולאחר מכן החליטו בשנת 1982 לקנות חלקת אדמה בגני תקווה, שעוד הייתה מעברה רצופת צריפים ושדות. שי עבד כמנהל פרויקטים במחלקת כבישים של "סולל בונה", ובנה את ביתם בגני תקווה במו ידיו. במשך עשרות שנים הוא סלל את כבישי ישראל, יצא לשליחות עבודה בניגריה עם משפחתו ועבד גם ברומניה וגאנה.
אנשים שהכירו את שי מספרים על אדם רחב לב, שתמיד היה שם כשצריך ועזר לאינספור נפשות.
הבוסתן של שי
לשי היה ריטואל קבוע בכל פעם שאנשים היו מגיעים לבקר אותו. הוא היה לוקח אותם לסיבוב בחצר, מראה להם את עצי הפרי ששתל וטיפח, ומכין להם שקית עמוסה להתפקע עם מיטב תוצרת הגינה. ככל שהשנים חלפו, המושבניק בדימוס הוסיף עוד ועוד עצים לחצר: עץ פומלות, עץ אשכולית אדומה, עץ תפוזים, עצי לימון, רימון ושסק ואגס…
גם במהלך השבעה, האנשים שהגיעו לנחם ביקרו בפרדס הביתי, וקטפו בחלקם פירות מהעצים. בדיוק כמו שאיש האדמה, העמל והלב הענק אהב. לאורך השנים שתל שי שני עצי לימון בגינה, שמזכירים בטעמם העוקצני את אישיותו המיוחדת: הכינוי של שי במשפחה המורחבת היה "סַבִּי" (חרב ברומנית), בגלל חדות הלשון שלו. מי שהכיר אותו מקרוב, ידע שהעוקצנות והקשיחות בסך הכול עטפו לב רך וענק, שעזר ונתן לכל-כך הרבה אנשים. גם אחרי לכתו, אנשים ממשיכים ליהנות מפירות עמלו.
גוש 18, שער הגאולה, בית עלמין ירקון
הפרחים נקטפו מהגינה של אביבה ושי, שממשיכה להרחיב לבבות
פוסטים על שי בפייסבוק
