במשך עשרות שנים, החצר של אביבה ושי הייתה פתוחה בפניהם של אינספור אנשים. עם השנים הם טיפחו בה בוסתן שהלך וגדל. תחילה צמחו בבוסתן וורדים מרחיבי לב בשלל צבעים. בהמשך הגיחו עצי פרי שהשביעו את רעבם והרחיבו את ליבם של המבקרים: עץ פומלות, עץ אשכולית אדומה, עץ תפוזים, עצי לימון, רימון ושסק ואגס…

ממש כמו הבוסתן שקידם בברכה את הבאים, כך אביבה ושי קיבלו בזרועות פתוחות, בנדיבות וברוחב לב את הבאים בשערי הבית, שימחו ועזרו לאנשים רבים מספור. גם אחרי לכתם, הזרעים שאביבה ושי טיפחו לאורך עשרות שנים ממשיכים להניב פירות גשמיים ורוחניים, ולהפיץ את מורשתם. באתר לזכרם תוכלו לקבל טעימה מפירות אלו, שימשיכו לפרוח בלבבות של כולנו.