קשה לכתוב על אביבה אחותי שאיננה עוד, כיוון שאביבה עדיין פה.
לאביבה אחותי הבכורה תמיד הייתה לי הערכה וכבוד.
כשהייתי תלמיד בבית הספר היסודי אביבה כבר הייתה מורה במסגרת השירות הלאומי בדימונה,
ובחודשי הקיץ אביבה עבדה כרכזת בקייטנת נווה נופש.
כשעשיתי עבודה בבית הספר על מלחמת ששת הימים
חיכיתי לאביבה כל יום שישי לבריסטולים שהביאה לי מדימונה.

אביבה, תמיד היית מטופחת ומסודרת וקולה היה ברור וצלול,
ולכן תמיד באירועים משפחתיים ביקשו ממנה לשיר סולו בניהם גם את השיר " דבר אלי בפרחים אהובי".
עבודותיה משעורי המלאכה קישטו את בית הוריו וכשאמא ואבא קנו רהיט לבית זה היה לפי טעמה.
אביבה חיפשה ומצאה את ביתי הראשון בקראון סמוך לביתה אשר תמיד היה פתוח לכולם, גם כשעברה אח"כ לגני תקווה.
אביבה הייתה המטפלת הראשונה לבני הבכור רותם.

אביבה, כשנזכרים בך מרחים את תבשילייך הטעימים והמיוחדים,
שומעים את קולך היפה והמסוגנן ורואים אישה נאה ומטופחת "טיפ טופ", אשר גם בימיך האחרונים דאגת לשמור על כך.

מאחיך האוהב,
אורי

אביבה,
לא זכיתי להכירך.
עם זאת, אני מרגיש שאני מכיר אותך היכרות בלתי רגילה.

אומרים שילדים נפרדים מהוריהם וכך צריך, "זו דרכו של הטבע" אומרים לנו.
אין משהו "טבעי" בילדים שנאלצים לאבד את אימם בגיל כל כך צעיר.
הכרתי את אלעד 4 חודשים בלבד לאחר לכתך, ואני מצטער צער עמוק שלא הייתי שם עבורו ברגעים הקשים.

לרוב, כשלא זוכים להכיר אדם, לומדים עליו דרך סיפורים אישיים של קרוביו ודרך התמונות.
התמזל מזלי להכיר אותך בדרך נוספת, יום יום, דרך אלעד שלי.
כל כך ברורה נוכחותך והדרך בה חינכת את אלעד. ואיזה אדם מיוחד הוא הפך להיות…
טוב הלב של אלעד, הרגישות שלו, היצירתיות והאנושיות היו לבטח מקור חייך.
שהיום, הם ההילה שאני רואה סביבו.

אלעד ואני בדרכנו להקים את דור ההמשך שלך.
תחנות חייך וסיפורך ילוו אותנו לעד ויסללו את דרכנו. הם יהוו השראה לילדנו שיזכו גם הם, בדרכם, להכירך.

בחרתי להקדיש לך את השיר "לנצח נשאר", שאין חזק ממנו כדי לבטא את הדברים שבחרתי לכתוב לך.
https://www.youtube.com/watch?v=gVn-44qESfE

אני יודע כמה רצית שאלעד יהיה מאושר, ואני מבטיח שאעשה הכל כדי לגרום לזה לקרות.
"גם אחרי שתלך, לנצח משהו ממך נשאר"…
תודה על אלעד ♥️
ברק

אביבה יקרה,
יש לי כל כך הרבה דברים לומר לך, ואת אינך. למרות שאיני מעכלת.
אני יושבת בחדר מורים ומחכה שתיכנסי, שתספרי. תמיד היה לך מה לספר ואני אהבתי להקשיב.
אהבתי בעיקר את הסיפורים על המשפחה שלך. איך תמיד דיברת עליהם בגאווה.
היית נוהגת לספר לי על ההכנות לקראת ארוחת החג או יום ההולדת לאחד מבני משפחתך.
ההכנות של כל פרט ופרט כדי שהכל יהיה מושלם. אלו סיפורים שלקחתי איתי,
במטרה ליישם אותם, למרות שאני יודעת שלרמת שלמות שאת הגעת לעולם לא אגיע.

תכנון בקפידה, זו תכונתך הבולטת. הכל בפדנטיות שאופיינית רק לך.
ראייה לכך, היא חברותך בוועד מורים ומאותו יום הסטנדרטים כאן השתנו. בזכותך!
וועדת אירועים, שהתמדת כל כך להכניס לה תוכן.
תמיד במקסימום השקעה, בלי קשר למצבך הרגשי, הפיזי.
המחויבות העצומה הזאת לתפקיד חייך אמא ולתפקידך המקצועי מורה – זהו ייחודך.

נתינה אינסופית לילדים, למערכת ולמשפחה. ולכן גם כאבתי את כאבך הרגשי.
תמיד לקחת ללב. אני יודעת שזה לא בשליטתך, למרות שניסינו לעודד…
אני זוכרת את השיחות על בנייך בזמן השירות בצה"ל. הדאגה המתמדת, ההאזנה לרדיו לחדשות.
אז, עוד לא הבנתי על מה הדאגה. עד שאחי התגייס ואת הפכת מהדואגת למרגיעה.
כששוחחנו על ילדייך, עינייך נצצו בגאווה ואהבה.

אני מעלה חיוך כשאני נזכרת בתחפושות המושקעות במסיבת פורים. אף פעם לא הצלחתי לזהות אותך.
עתה, כשאני כותבת, אני מבינה כמה שאת חסרה.
כמה שאני מתגעגעת לנוכחותך, לקולך, למילים שלך, למתכונים המופלאים שיש רק לך.
לאביבה, שתמיד מסודרת בקפידה בלבוש יפה, תכשיטים תואמים ושיער מסודר.

ולכם המשפחה היקרה, אשרכם שזכיתם באמא כזאת מופלאה.
היא תמיד הייתה מאושרת בכם. כזאת אביבה, אמא טוטאלית ומורה טוטאלית

בקריאה שנייה אני רואה שכתבתי בזמן הווה. מצטערת. את עדיין איתי.

אביבה יקרה, אנחנו מכירות למעלה מעשור שנים. עבדנו יחד כמורות מקצועיות
והזיכרונות שבים ומציפים אותי בשעה שאני כותבת שורות אלה, בצער ובכאב על הפרידה ממך בטרם עת.

בעבודתך כמורה למלאכה ואחר כך לטכנולוגיה ידעת לשלב אישיות ומקצועיות.
החריצות שבה ביצעת כל משימה והסובלנות שהענקת בכל זמן האירו יכולת נתינה ללא גבול.
לא פעם ראיתי אותך בהפסקות יושבת על הספסל סמוך לחדרך, מקדישה זמן אישי לתלמידים
שביקשו הזדמנות שניה במבחן או עזרה בהכנת המטלות הלימודיות.
עשית זאת במסירות, באהבה ובעיקר בכבוד ובגדלות נפש מעוררי הערצה.
תמיד היית מורה מכל הלב והנשמה.

אחת הדוגמאות שתיזכר אצלי כמופת להתנהגות במצבים מורכבים במקצוע ההוראה בפרט
ובחיים בכלל קשורה דווקא לתקופה שבה מעיין בתך הייתה תלמידת בית ספר גנים.
מעיין שאהבה לטפס גבוה ובקלילות על חבל הטיפוס באולם הספורט,
נפלה לפתע באמצע שיעור התעמלות ואני בליבי החסרתי פעימה.
בכל שלבי האירוע, את עמדת לצידי למרות המעורבות הרגשית והחשש לשלומה של מעיין,
לא האשמת אותי ולא כעסת עלי.
ברגישות מדהימה טיפלת באירוע כאמא וכמורה באותו בית הספר שבו למדה בתך.

האנושיות והחום שאפיינו אותך בלטו בכל תפקיד שקיבלת על עצמך,
ואלה לא פגעו במאומה בקפדנות ובחוסר הפשרות גם על הפרטים הקטנים.
אני זוכרת את פעילויות ט"ו בשבט שתכננת וארגנת מידי שנה יחד עם נציגי מועצת תלמידים לכל תלמידי בית הספר,
אפילו את המצלמה לא שכחת להביא! רתמת את התלמידים למשימה באותה אהבת אם שקרנה ממך כמורה וכאדם,
והחדרת בהם תחושת ערך וחשיבות בדברים שכתבת בתעודות ההוקרה שהענקת להם.

כמו בבית הספר גם בבית הצטיינת כאשת חיל, כאמא נפלאה וכרעיה למופת.
כשהתארחתי בביתך נהניתי מהמשמעות שהענקת לבית ולמשפחה.
התפעלתי מהסדר, הארגון, הניקיון ומהסגנון שהדגיש את הטעם האישי, המקורי והיצירתי שאפיין אותך.
הניחוחות שעלו מהמטבח שלך והתבשילים שנהגת לבשל לאורחים שהזמנת תמיד מקיר לקיר
בראש השנה ובליל הסדר היו מחזירים אותי לבית אימי ז"ל.

העוגות מעשה ידייך הפכו לשם דבר בחדר המורים.
בכל אירוע או מסיבה בלטו העוגות שלך ביופיין ובטעמן המופלא עד כדי כך ששום דיאטה לא יכלה לעמוד בפניהם.
אחת הפעמים שהתארחתי בביתך הייתה משעשעת במיוחד.
ישבנו אז יחד בסלון ביתך וחיכינו לסוכן המכירות שיביא לנו את הפלאפון הראשון שלנו.
זה היה בתחילתו של עידן התקשורת הסלולרית, התרגשנו יחד כשתי ילדות קטנות שקיבלו זה עתה צעצוע חדש ומורכב.
התלהבנו מאוד מהפלא הטכנולוגי אך אז לא ידענו להעריך את עוצמת השינוי שיתחולל בעקבותיו.

אביבה יקרה, אי אפשר לכתוב לך מבלי לתאר את האהבה והדאגה
ובעיקר את הגאווה שלך כאם יהודייה לנכס היקר לה מכל, לילדים.
אבי, אלעד ומעיין היו בבת עינייך ולהם התמסרת, עליהם הגנת ואותם טיפחת לתפארת.
תקופת השרות הצבאי של הילדים נחשבת לאחת התקופות הקשות להורים.
אבי ואלעד שלך התגייסו לחילות קרביים בהפרש קצר זה מזה ולמעשה היית אמא לשני בנים ששרתו בו זמנית יחד בצבא.
הייתי עדה לחרדה שליוותה אותך במשך כל תקופת השירות שלהם בצה"ל,
כיצד לכל מהדורת חדשות האזנת בדריכות ועקבת אחר כל דיווח בכלי התקשורת.
השרות הצבאי של מעיין העניק לך אושר וגאווה גדולה,
אני זוכרת את ההתרגשות שלך ביום בו התבשרת שמעיין התקבלה זו הייתה שמחה של אמא מאושרת בבת מוכשרת.

המציאות שלנו מציבה את תפקיד האמהות בפני אתגרים שאין להם אח ורע במדינות אחרות,
ואת עמדת באתגר הזה בזכות העוצמות האנושיות שלך לצד חוכמת החיים, האומץ והנכונות להתמודד ולא להיכנע.
מעולם לא נסוגת או ויתרת, תמיד אזרת עוז ותושייה.

כששמעתי את הבשורה המרה, אביבה הירש איננה, סירבתי להאמין.
אחרי השוק וההלם שהיכו בי הרגשתי זכות וחובה לכתוב לך ולמען משפחתך האהובה.
אני בטוחה שהדברים שכתבתי לך לא יפתיע אותם, הם הרי זכו בך ונהנו ממך.
כתבתי כי עבורי זוהי נחמה קטנה על אובדן גדול של חברה לצוות שמעטים כמוה הכרתי בהוראה.
תודה לך אביבה על הזיכרונות החמים, תודה על מה שהיית כאדם וכמורה.